פסל משה של מיכלאנג'לו

סן פייטרו אין וינקולי (איטלקית: San Pietro in Vincoli; מילולית: פטרוס הקדוש בשלשלאות) היא בזיליקה על גבעת האסקלין ברומא, לא הרחק מהקולוסיאום. בכנסייה הקתולית, שחזיתה צנועה למדי, נמצאת אחת מעבודות האמנות המפורסמות ביותר: פסל "משה" מאת מיכלאנג'לו. לפי האגדה שימשו השלשלאות שנמצאות בכנסייה לכבול את השליח פטרוס הקדוש, ומכאן שמה. אבן היסוד לכנסייה הונחה בשנת 431. שלוש שנים לאחר מכן חנך את הכנסייה האפיפיור סיקסטוס השלישי. את בניית הכנסייה, מעל להריסות מהמאה השנייה, מימנה אוודוקסיה, אשתו של הקיסר ולנטיניאנוס השלישי. השלשלאות עצמן הובאו לרומא ב-438 על ידי אמהּ, אליה אודוקיה שקיבלה את השלשלאות במתנה מלובנליס, בישוף ירושלים. ב-439 נבנתה בזיליקה (שנועדה לשמור על השלשלאות) בשם Basilica Eudoxiana ושמה של הכנסייה שונה במהלך השנים לשמה הנוכחי.

זירת הגלדיאטורים של רומא

הקוֹלוֹסֵיאוּם (מלטינית: Colosseum; באיטלקית: Colosseo) הוא אמפיתיאטרון אליפטי, הבנוי מבטון ומאבן, שנמצא במרכז רומא, שבאיטליה. הקולוסיאום הוא האמפיתיאטרון הגדול ביותר שנבנה אי פעם, ונחשב בימיו וגם כיום לאחת מהיצירות הגדולות של ההנדסה והאדריכלות הרומית. כמו כן לסמל מובהק של האימפריה הרומית. הקולוסיאום שוכן ממזרח לפורום הרומאי. בנייתו החלה על ידי הקיסר אספסיאנוס בשנת 70 לספירה והושלמה בשנת 80 לספירה בידי בנו הקיסר טיטוס. שיפוצים נוספים נעשו בידי הקיסר דומיטיאנוס – כולם קיסרי השושלת הפלאבית, ששלטה ברומא במאה ה-1 לספירה. לפיכך שמו הרשמי של הקולוסיאום הוא "האמפיתיאטרון הפלאבי" (Amphitheatrum Flavium). על פי הערכות, מספר הצופים המרבי בקולוסיאום היה בין 40,000 ל-70,000, והוא שימש לתחרויות גלדיאטורים ותצוגות קרב כגון קרבות ימיים, מסעות ציד, הוצאות להורג, שחזורי קרב היסטוריים ודרמות מיתולוגיות.

שער הניצחון של רומא העתיקה

קשת קונסטנטינוס (בלטינית: Arcus Constantini) היא שער ניצחון הממוקם בעיר רומא בין הקולוסיאום לבין גבעת הפאלאטיום. הקשת, אשר נחנכה בשנת 315 לספירה, הוקמה כדי לציין את הניצחון של קונסטנטינוס על מקסנטיוס בקרב גשר מילביוס ב-28 באוקטובר, שנת 312 לספירה. בעקבות ניצחון זה, הושלמה השתלטותו של קונסטנטינוס על הקיסרות הרומית, שלטון אשר החליף את שלטון הטטררכים. הקשת, אשר גובהה הוא 21 מטרים, רוחבה 25.7 מטרים, ועומקה 7.4 מטרים, עוצבה במתכונת של שלוש קשתות פנימיות, מהן הקשת מרכזית גדולה יותר (בגובה של 11.5 מטרים ובאורך של 6.5 מטרים). בחזית השער, הנמצא באורכו של המבנה, מוצבים ארבעה עמודים מדומים הנשענים על גבי מבנה הקשת. מבנה זה דומה למבנה של "שער ספטימיוס סוורוס", הממוקם בקצה הצפון מזרחי של פורום רומאנום ברומא. סברה אשר העלו חוקרים טוענת כי חלקה התחתון של הקשת עושה שימוש במונומנט ישן יותר, כנראה מתקופתו של הקיסר אדריאנוס

שער הניצחון על ירושלים

שער טיטוס (בלטינית: Arcus Titi) הממוקם בפורום רומאנום שברומא הוא שער ניצחון שהקדיש הקיסר דומיטיאנוס לאחיו טיטוס בשנת 82 לספירה, כשתים עשרה שנים לאחר הניצחון על היהודים במרד הגדול, שהסתיים בשנת 70 לספירה. שער ניצחון נוסף הוקם על ידי טיטוס עצמו שנה אחת קודם לכן בקירקוס מקסימוס שברומא. בחלקו הפנימי של השער בפורום רומאנום תבליט מפורסם המתאר את תהלוכת השלל והביזה מירושלים בחורף שנת 71 לספירה. השער עומד על תילו קרוב ל-2,000 שנה וניתן להבחין היטב בהתפוררות אבן הגיר ממנה הוא בנוי. השער והאזור העתיק ברומא זכו לשיקום ותחזוקה נאותה רק מימי שלטון מוסוליני ב-1936, במטרה להחזיר לתודעת האיטלקים את תפארת האימפריה הרומית.

הגבעה שבנתה את רומא

גבעת הפאלאטיום (בלטינית: Palatium), הגבעה הפאלאטינית, או גבעת פאלאטינו (באיטלקית: Colle palatino), היא הגבעה המרכזית בין שבע גבעות רומא והיא בין האזורים העתיקים ביותר שהייתה קיימת עליהם התיישבות קבע בעיר רומא שבאיטליה. לפי האגדה הרומית, שורשי העיר מצויים בגבעה זו. רמוס ורומולוס מייסדיה האגדיים של העיר, נמצאו על ידי הזאבה שהצילה אותם והניקה אותם על גבעה זו, אביהם המאמץ פאוסטולוס מצא אותם עליה וגידלם ביחד עם אשתו אקא לרנטיה. עם התבגרותם, החליטו השניים לבנות את העיר רומא על גבעה זו. לאחר ויכוח בין האחים הרג רומולוס את רמוס. כך "רומא" קבלה את שמה - מרומולוס. ממצאים ארכאולוגיים מאששים כמה מקביעות האגדה וקיימות עדויות ליישוב של סוכות בגב הגבעה מהמאה ה-8 לפנה"ס. ממצאים נוספים חושפים את קיומו של יישוב שקדם להתיישבות הלטינית, יישוב שמתוארך לתקופת הברונזה, בערך בין 1500 לפנה"ס עד 1000 לפנה"ס.

ביוב רומא מלפני 2,500 שנה

קלואקה מקסימה (בלטינית: Cloaca Maxima, מילולית: הביב הגדול) היא אחת ממערכות הביוב המוקדמות ביותר. מערכת ביוב זו נבנתה בימי רומא העתיקה על מנת לנקז ביצות ושפכים מהעיר רומא, ונשפכה לתוך נהר הטיבר. הקלואקה מקסימה נוסדה ככל הנראה בסביבות שנת 600 לפנה"ס על ידי מלכהּ החמישי של רומא, לוקיוס טארקוויניוס פריסקוס, שנעזר לשם בנייתהּ במהנדסים אטרוסקים מיומנים ופועלים מקרב הפלבאים. בראשיתהּ הייתה ככל הנראה תעלה פתוחה אליה נוקזו שלושה פלגי מים משלוש גבעות סמוכות שתועלו דרך הפורום עד לשפך הטיבר. התעלה כוסתה במשך השנים לאחר שנבנו מעליה בתים ומבני ציבור בשל הצפיפות ההולכת וגוברת בתוך העיר. מערכת הביוב המסועפת ניקזה שפכים מבתי מרחץ ציבוריים כמרחצאות דיוקלטיאנוס, מזרקות, שירותים ציבוריים ומבני ציבור. בבתים פרטיים נאלצו עם זאת להסתפק בבורות שופכין.

האי הקסום בלב רומא

אי הטיבר (באיטלקית: Isola Tiberina, בלטינית: Insula Tiberina) הוא אי בצורה מוארכת שנמצא בחלקו הדרומי של עיקול נהר הטיבר ברומא. אורכו של האי כ-270 מטרים ורוחבו כ-67 מטרים. אורכו של האי, שהוא בעל צורת סירה, כ-270 עד 300 מטרים ורוחבו כ-67 עד 90 מטרים בנקודה הרחבה ביותר. הוא נוצר על ידי טוף געשי ומשקעים אלוביאליים. הוא ייחודי מבחינה גאוגרפית משום שהוא אי הנהר הטבעי היחיד בתוך נהר הטיבר, והיווצרותו ומיקומו נשלטים באופן הדוק על ידי טקטוניקה מקומית, סלע האם עמיד וגאומטריית התפצלות תעלות, ולא על ידי הצטברות סחף פשוטה. צורתו המוארכת והמובהקת של האי, דמוית הסירה נובעת לא משקיעת מוטות אקראית, אלא מהסתגלות הנהר לליבת הטוף העמידה, אשר כופה עליה התפצלות יציבה לשני ערוצים צרים יחסית. תצורה זו הפכה את האי לנקודת שיא מתמשכת באפיק הנהר, המספקת מפלט טבעי במהלך שיטפונות עונתיים, וצומת עיגון גשר בין נהר טרסטוורה למרכז ההיסטורי, ובמקביל משפיעה על דפוסי הזרימה המקומיים ועל הובלת משקעים.

הגג הכי יפה מעל רומא

מרפסת תצפית שקטה במוזיאוני הקפיטולין, הצופה ישירות על הפורום הרומי והקולוסיאום. פינה נסתרת עם אחד הנופים ההיסטוריים היפים ברומא, לצד בית קפה של המוזיאון.

זורקים מטבע וחוזרים לרומא

מזרקת טרווי (באיטלקית: Fontana di Trevi) היא הגדולה שבמזרקות מתקופת הבארוק ברומא ומאתרי התיירות הבולטים ברומא. במשך שעות היום והלילה גודשים תיירים רבים את המדרגות היורדות לכיוון המזרקה. מקורותיה של המזרקה עתיקים. במקום הסתיים אחד האקוודוקטים שהוביל מים לרומא ונבנה כבר בשנת 19 לפנה"ס. הרומאים נהגו לבנות מזרקות בנקודה שבה הסתיימו האקוודוקטים. נוהג זה חודש בשנת 1453 כאשר האפיפיור ניקולאוס החמישי שיפץ את האקוודוקט ובנה במקום בריכה. בשנת 1629 הזמין האפיפיור אורבנוס השמיני מגדול אדריכלי הבארוק, ג'ובאני לורנצו ברניני, תכנון למזרקה שתהיה מפוארת יותר מהבריכה שהייתה במקום. תוכנית זו לא יצאה אל הפועל אבל היוותה השראה לשנים הבאות. התוכנית שיצאה לבסוף אל הפועל החלה בתחרות אדריכלית שיזם האפיפיור קלמנס השנים עשר בשנת 1730. האפיפיור הטיל על האדריכל ניקולא סלבי לבנות את המזרקה (אף על פי שהוא לא זכה בתחרות). סלבי החל בעבודות בשנת 1732. בניית המזרקה הסתיימה רק בשנת 1762, לאחר מותם של האפיפיור ושל סלבי.

בילוי ערב לזוגות

שוק ביום — כיכר ברים בערב; אחת הכיכרות התוססות של מרכז רומא לאפריטיבו.